אליאס נ' רהיטי ולדמן בע"מ

פסק דין

פתח דבר

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת, בתשלום הסך של 9,360 ₪.

לטענת התובעת בתאריך 14.08.13 הזמינה מאת הנתבעת שולחן, כאשר את מחירו שילמה במלואו, והובטח לה מאת האחרונה, כי השולחן הנ"ל יסופק לה עד לחג ראש השנה.

לטענת התובעת, למחרת יום ההזמנה, התקשרה אליה נציגת התובעת והודיעה לה כי השולחן לא יסופק עד לחג, אך לאחר דין ודברים עם מנהל חנות הנתבעת, סוכם כיהשולחן יסופק בסופו של יום במועדו.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי מבדיקת השולחן עם קבלתו התברר גובהו כי אינו תואם את ההזמנה, כאשר אף לאחר שהוחזר מתיקון, התברר כי רוחבו 1 מטר במקום 1.10 מטר.

התובעת טוענת כי בסופו של יום סוכם עם הנתבעת על החזרת השולחן תמורת החזרת התמורה הכספית ששולמה על ידה.

התובעת מבקשת להורות על החזרת השולחן, בצירוף עלות ההובלה לרבות זז קל שהודבק על השולחן. כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בעוגמת נפש בסך של 2,500 ₪, לאור העובדה כי השולחן לא סופק בתקופת החג, ונאלצה להשתמש בשולחן שהשאילה מהשכנים.

מנגד, טוענת הנתבעת כי עם ביצוע ההזמנה, נרשם על גבי ההזמנה כי זמן אספקה משוער הוא עד לחג ראש השנה, אלא שחצי שעה לאחר עזיבת התובעת את חנות הנתבעת, יצרה איתה קשר נציגת הנתבעת והודיעה לה כי לדברי הנגר, השולחן לא יהיה מוכן עד החג, והתובעת הביעה הסכמתה לעיכוב.

הוסיפה התובעת וטענה כי, על אף האמור, השולחן סופק לתובעת לפני החג, כאשר עם אספקתו יצרה התובעת קשר עם הנתבעת ומסרה כי נפלה טעות בגובה השולחן. השולחן נלקח לתיקון והוחזר כעבור שבועיים לתובעת, אלא שאז מצאה התובעת בעיה ברוחבו. הנתבעת הציעה לתובעת להשתמש בשולחן באופן זמני עד החלפתו או החזרת סכום התמורה במלואו. התובעת סירבה וביקשה פיצוי כספי בסך 2,500 ₪.

לטענת הנתבעת, על אף הצעתה לביטול ההזמנה והחזר מלוא התמורה לתובעת, מסרבת האחרונה להחזרת השולחן ועומדת על דרישתה לקבלת פיצוי כספי, כאשר השולחן נמצא בביתה של התובעת והיא עושה בו שימוש.

הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות

ביום 02.03.14 התקיים דיון בפניי, אליו התייצבו התובעת ומנהל חנות הנתבעת, ואלו חזרו על טענותיהם.

תחילה אומר כי ממקרא כתב הגנה ודברי התובעת בפניי, ישנה הסכמה להחזרת השולחן לנתבעת, כאשר השאלה הינה האם התובעת זכאית לפיצויים כלשהם בגין עוגמת נפש, שנגרמה לה לכאורה, על ידי מעשיה של הנתבעת?

מעיון בכתבי טענות הצדדים ושמיעתם בפניי, אין חולק כי השולחן סופק לתובעת בזמן, לפני חג ראש השנה, כפי שצוין בהזמנה. יחד עם זאת, הנתבעת לא חלקה על טענות התובעת כנגד מידותיו של השולחן, אשר כתוצאה מכך, נלקח השולחן לתיקון.

במצב דברים זה, הגם שלא הוכח כי התובעת נאלצה להשאיל שולחן משכניה לצורך שימוש בחג, מצאתי כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין אספקת שולחן שמידותיו אינם בהתאם להזמנה, הגם שעסקינן בסטייה קלה של מידות השולחן, מאלו שהוזמן בפועל. בגין כך אני מעמידה את הפיצוי, על דרך האומדנא, בסך של 500 ₪.

כן, ובהתאם להסכמת הצדדים, התובעת תחזיר לנתבעת את השולחן, כאשר הנתבעת תחזיר לתובעת את המחיר ששולם בסך 6,500 ₪. אציין כי אין לפסוק לתובעת עלות ההובלה ובגין הזזקל משלא צורפו קבלות התשלום.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבעת לשלם לתובעת, הסך של 7,000 ₪, בצירוף אגרה והוצאות בסך 200 ₪, ובסך הכל 7,200 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום החזרת השולחן לנתבעת.